מהו יישוב סכסוכים

יישוב סכסוכים הוא השם הנפוץ לתהליכים ושיטות ליישוב סכסוכים מחוץ למערכת בתי המשפט המסורתית. יישוב סכסוכים נקרא גם ADR – Alternative Dispute Resolution. שיטות ADR יכולות לכלול בוררות, גישור, משא ומתן ותהליכים אחרים שתפקידם לסייע לצדדים לפתור מחלוקות בצורה מהירה וזולה יותר, וחשוב מכך – שילוב ומעורבות הצדדים בפתרון הסכסוך.

בוררות וגישור הן שתי צורות פופולריות של ADR, המציעות מספר יתרונות על פני ליטיגציה מסורתית.

מהו הליך בוררות

בוררות היא מנגנון יישוב סכסוכים שבו צד שלישי בלתי תלוי, המכונה בורר, מתמנה לקבל החלטה מחייבת. הצדדים לסכסוך מסכימים להציג את הסכסוך ביניהם בפני בורר אשר ישמע את הראיות והטיעונים של כל צד וייתן החלטה. החלטת הבורר היא סופית ומחייבת את הצדדים.

בוררות יכולה להיות אד-הוק או מוסדית. בוררות אד-הוק היא כאשר הצדדים מסכימים למנות בורר שיכריע את המחלוקת ביניהם. לעומת זאת, בוררות מוסדית מקום בו הצדדים מסכימים להגיש את המחלוקת שלהם למוסד בוררות מוכר, כגון המוסד הישראלי לבוררות עסקית IICA, לשכת המסחר הבינלאומית של ICC או האגודה האמריקאית לבוררות AAA. בוררות מוסדית מועדפת לרוב על ידי צדדים המעדיפים שהליך בוררות יתקיים על ידי צד שלישי ניטרלי, שינהל את התהליך באופן מקצועי, בהתאם לכללי בוררות ואתיקה וידאג לבחירת הבורר המתאים ביותר באופן חסר פניות.

מהו גישור

גישור הוא תהליך הידברות שבו צד שלישי ניטרלי, המכונה מגשר, פועל להביא את הצדדים לסכסוך להקשבה הדדית ושיתוף פעולה ביניהם לגיבוש הסדר שיסיים את הסכסוך ביניהם. למגשר אין סמכות לכפות החלטה על הצדדים, אלא מסייע להם להגיע להסכמה הדדית.

הליך הגישור חותר להביא את הצדדים לסיום הסכסוך ביניהם מתוך הסכמה ובדרכי שלום. תכלית הגישור היא לקרב בין הצדדים וליצור ביניהם יחסים הרמוניים שתוצאתם הסכם המבוסס על האינטרסים של הצדדים מבלי להיזקק להכרעה שיפוטית. לצורך כך, המגשר עשוי להציע חוות דעת או רעיונות ליישוב הסכסוך, ואף להציע הסדר ספציפי.

מבין הליכי יישוב הסכסוכים, רק להליך הגישור קיים פוטנציאל לשרת הן ערך חברתי והן ערך אישי חשוב לצדדים לסכסוך: בטווח המיידי – שיפור תוצאות המשא ומתן על ידי יצירת פתרונות מבוססי-צרכים שיש בהם משום “הגדלת עוגה”, להבדיל מחלוקתה, תוך שיפור היחסים בין הצדדים; ובטווח הבינוני והארוך – צמיחה, הקניית כישורים חדשים וביטחון עצמי.

הפוטנציאל הטרנספורמטיבי של הגישור נובע מיכולתו לייצר שתי השפעות דינמיות חשובות: העצמה והכרה. במונחים הפשוטים ביותר, העצמה פירושה השבה לאותם צדדים את תחושת הערך, הכוח והיכולת שלהם לקבל החלטות ולטפל בבעיות החיים; הכרה פירושה העלאת אנשים לרמת הבנה או אמפתיה לסיטואציה ולתפיסות של הצד האחר. כאשר שני התהליכים הללו מהווים תהליכים מרכזיים בגישור, יש בהם כדי לסייע לצדדים להפוך את האינטראקציה של הקונפליקט ביניהם מהרסנית לקונסטרוקטיבית.